האי סיציליה

סיציליה : "לראות את איטליה מבלי לראות את סיציליה זה כמו לא לראות את איטליה בכלל, בגלל שסיציליה היא המפתח לכל". את המשפט הזה כתב גתה ואולי הוא נכון במובן מסוים. מה שכן ברור הוא שסיציליה היא המפתח ליוון העתיקה, כי כאן תמצאו מקדשים הדורים ותיאטראות יפים, מהיחידים ששרדו מכל העולם היווני העתיק. אך מעבר לזה, בסיציליה תמצאו אוכל מצוין, כפרים היושבים על הצוקים, חופים יפיפיים ואינסופיים וצמחיה עשירה, מצביאים רבים כבשו את האי הזה במרוצת השנים וכל אחד מהם הותיר בה את חותמו. התוצאה: תרבות וארכיטקטורה מגוונים. האי הזה היה בשליטת יוון, קרתגו, רומא, ביזנטיון, הערבים, הנורמנים, הצרפתים, הגרמנים והספרדים, ותמצאו כאן בכפיפה אחת מקדשים יווניים, כיפות ביזנטיות, ערים ימי ביניימיות, ווילות רומאיות, מבצרים מוסלמיים, מצודות נורמניות וכנסיות בארוקיות. מרשים מאוד, לסיציליה כדאי להקדיש שבוע ימים. האי מאוד גדול (הגדול ביותר בים התיכון) והמרחקים לא קצרים בין מקום אחד לשני. מומלץ לחלק את השהות לפחות ל-2 מקומות, אחד בחוף המזרחי והשני באזור המערבי, בסביבות פלרמו, קיימת אפשרות לשוט לאיים האיאוליים השוכנים מצפון לסיציליה ולשהות שם ימים נוספים. אל האיים מגיעים בשיט קצר ממעגן מילצו (Millazo) שבחוף הצפוני-מזרחי של האי (ליד מסינה). זוהי קבוצת איים געשיים פעילים עליהם נמנים האיים ליפארי, וולקאנו, פיליקורי, סאלינה וסטרומבולי. בכמה מהם יש הרי געש פעילים וכולם מספקים נוף דרמטי. כל מי שראה את הסרט הנפלא "יומנו של נני מוראטי" מבין על מה מדובר כאן, מי שטס מרומא או ממילנו יגיע לפלרמו (צד המערבי של האי) או לקטניה (הצד המזרחי של האי). כדאי להתחיל את הסיור בצד אחד ולסיים בצד השני של האי, אפשר להגיע לכאן גם מדרום איטליה, מקצה המגף האיטלקי. קחו מעבורת שחוצה את התעלה הצרה פעמיים בשעה מ- Villa San Giovanni למסינה (Messina) בסיציליה. אחרי קניית הכרטיס, לכו למסלול המצוין וחכו עם כל המשאיות, המטיילים, והמכוניות האחרות לסימן לנהוג לסירה. על המעבורת תוכלו לעזוב את הרכב וללכת לאזור הישיבה, שם אפשר לרכוש חטיפים בזמן השיט. תוך 35 דקות המעבורת הגדולה מגיעה לרציף במסינה ואתם יכולים לנהוג ולהתחיל הרפתקה חדשה, באי יש אוטוסטרדות נוחות וריקות באופן מפתיע (במיוחד זו המחברת את החוף המזרחי אל פלרמו). הנסיעה בחלק מהאוטוסטרדות הוא בתשלום, גן עדן לאוהבי תרבות יוון ורומי שיט בסיציליה, אם אתם מתעניינים בהיסטוריה וארכיאולוגיה – אין סיכוי שתפספסו את הערים סירקוזה ואגריג'נטו. אלו היו מרכזים של התרבות והלימוד היווניים, מהן יצאו ענקים אינטלקטואלים כמו ארכימדס ואמפדוקלס (הראשון שהראה שלאוויר יש משקל), ואף היו מעצמות אדירות במאות ה- 4 וה- 5 לפנה"ס ונחשבו שוות, אם לא מתחרות, לערי המדינה אתונה, קורינתיה וספרטה.

פלאטו יצא ל- 3 מסעות ארוכים לסירקוזה, שהייתה עיר כה חשובה עד שבשנת 415 לפנה"ס שלחו האתונאים צבא וצי גדול להרוס אותה. הם נכשלו והובסו בצורה נוראה שנתיים לאחר מכן, ואתונה לא התאוששה מכישלון זה שסימן את תחילת שקיעתה. הנס הוא שאחרי 2,500 שנה של פלישות ורעידות אדמה נשארו כ"כ הרבה דברים לראות בסיציליה ואילו ביתר העולם היווני נשארו כ"כ מעט אתרים קלאסיים, לא רק המקדשים הנהדרים של אגריג'נטו, סלינוטה וסג'סטה עושים את הטיול לסיציליה כ"כ כדאי. הרבה מהאתרים הפחות ידועים כמו Monte Jata, Morgantina ו-- Eraclea Minoa נותנים תחושה על העבר היווני מלא הכוח ושווים את הביקור.

מבין כל העיירות בחוף המזרחי טאורמינה (Taormina) היפהפייה היא מקום אידיאלי להתחלת ההיכרות עם סיציליה ומומלץ לשהות בה, אך אפשר גם לשהות בסירקוזה (Siracusa) הנמצאת 111 ק"מ מדרום לטאורמינה או לחלק את השהות בחוף המזרחי בין שתיהן. שני המקומות שוכנים לשפת הים ומי שמחפש יותר חופשה של ים, יכול להישאר פה במשך כל השהות ולצאת לגיחות קצרות לאתרים הנמצאים בקרבתם, טאורמינה (Taormina) היא עיירת קיט יפהפייה, היושבת על פסגת הר עם תצפית נוף מהממת אל עבר הים והר האתנה. יש כאן סמטאות ציוריות, רחוב ראשי של חנויות, עצי תפוז ננסיים הנטועים על המדרכות, גינות מדהימות המקיפות את בתי האבן שבשיפולי ההר וחנויות ממתקים המציעים עוגות מרציפן מתוקות ופסטות בכל הצבעים האפשריים,
היא נוסדה בשנת 358 לפנה"ס ע"י פליטים מנאקסוס שברחו ממנה אחרי שנכבשה בידי סירקוזה. במהירות היא הפכה לעיר מדינה בעלת חשיבות רבה, כפי שמוכיח התיאטרון ששרד, השני בגודלו בסיציליה אחרי סירקוזה. למרות שהתיאטרון שוקם ע"י הרומאים, הם לא נגעו במבנה הבסיסי היווני שלו. מהיציעים אפשר לראות את הים ואת הר האתנה – מראה מדהים שעושה את התיאטרון הזה לנמצא במיקום הכי דרמטי מבין התיאטראות היווניים העתיקים שקיימים, אם תסתכלו לכיוון ההר טאורו תוכלו לראות בראשו את כנסיית מדונה דלה רוקה (Madonna della Rocca - מדונה של הסלע). לכנסייה אפשר להגיע במכונית או לטפס ברגל: בשדרת נאציונלה, בבית מס' 25-27 תמצאו מדרגות המובילות למעלה. הטיפוס אורך כשעה. הכנסייה נבנתה בשנת 1640 ונקראת על שם הפטרונית של יורדי הים. אבל הנוף הוא העיקר: מצד מערב הר האתנה, מצד מזרח התיאטרון היווני העתיק ולמטה העיירה הססגונית, בגובה 250 מ' מעל פני הים, המדרחוב של העיר הוא קורסו אומברטו, בו נמצאות כיום מסעדות דגים נפלאות, בתי קפה ודוכנים גלידה מצוינת, לצד חנויות מזכרות וחנויות של מיטב האופנאים האיטלקיים. ממש ליד מגדל השעון (Torre d. Orologio) ברחוב אומברטו נמצאת הקתדרלה שהוקמה על ידי הנורמנים בסביבות שנת 1400 לספירה ושופצה מספר פעמים. בקתדרלה, על שם ניקולס הקדוש, יש עבודות אמנות רבות וכן עבודות שיש שנעשו, על פי הידוע, מלוחות שנגנבו מהתיאטרון היווני. בהמשך הרחוב, בכיכר 9 באפריל (Piazza 9 Aprile) נמצאת מרפסת נוף.

בדרך חזרה מהתיאטרון היווני אפשר להיכנס למלון המקסים 'טימאו' הצמוד אליו, לשתות כוס קפה במרפסת היפהפייה ולרדת בגן לעבר הגנים הציבוריים הידועים גם בשם גני טראביליאן (Giardino Trevelyan). בשנת 1882 הגיעה לטאורמינה הגברת פלורנס טראביליאן מאנגליה. היא רכשה שטח אדמה עצום ונטעה בו גן מרהיב עם מגוון רב של פרחים, שיחים ועצים. כדאי לבקר.

בטאורמינה יש חופי ים נפלאים המציעים מגוון פעילויות ימיות וגם מועדון צלילה. לנוחיות כל הרוצים להגיע לחופים, מהעיירה יוצא רכבל כל 15 דקות אל החוף למטה, בתחילת הסתיו נערך בטאורמינה פסטיבל לרגל סיום עונת הבציר. רחובותיה הראשיים של העיירה מתמלאים אז בכרכרות עתיקות ובלהקות ילדים בלבוש כפרי מסורתי, המרקדים לצליל המוסיקה שמשמיעים הנגנים היושבים על הכרכרות, ובנערות צעירות המחלקות סוכריות לעוברים והשבים, אם עוד לא שבעתם מהנוף תוכלו לנסוע לקסטלמולה (Castel Mola), כפר ציורי בגובה 510 מ' מעל פני הים עם נוף משגע. זוהי טאורמינה בזעיר אנפין, אך פחות מסחרית וצפופה. מומלץ מאוד לטייל בסמטאות הציוריות ולהגיע עד הדאומו, לשבת בכיכר הקטנה, לאכול כדור אורז ולצפות בנוף המרהיב.


הר האתנה (Etna) הוא הר הגעש הפעיל והגדול ביותר בכל אירופה ובין החשובים בעולם. ההר מתנשא לגובה של 3,350 מ' מעל האי ורואים אותו בברור מחלקים רבים באי. ברוב ימות השנה מכוסה פסגתו שלג שממנו מבצבצים סלעי לבה. העלייה אליו היא בדרך מפותלת בין כפרים קטנים הנטויים על המדרון, סביבם מטעי לימון ופירות הדר, כשמדי פעם חוצים את היער פסי לבה שחורה מהתפרצות של 1985. בדרך אף אפשר לראות בתים שכוסו ברובם ע"י הלבה, לרבים מהסיציליאנים יש יחסי אהבה-שנאה עם ההר שאפשר להבינם רק אחרי שתבלו מספיק זמן בסביבה. בזמן שההר פעיל, כולם מנגבים את חול השחור מהמכוניות, מהמדרכות, מהמרפסות ומהפרחים כמו גם מכבסים מחדש את הכביסה – זהו פשוט אורח חיים. בשעה שהמדענים מתפעלים את המכשירים שלהם בהר, הרבה כפריים קוראים לקדושים המקומיים כדי שיגנו עליהם, הר האתנה נוצר לפני 500,000 שנה ועבר הרבה שינויים לאורך השנים. עדויות על פעילות וולקנית נמצאו כבר כמה מאות לפני הספירה עם שתי התפרצויות גדולות ב- 396 ו- 475 לפנה"ס. מסוף המאה הראשונה ועד היום קרו לפחות 200 התפרצויות. הרצינית ביותר הייתה ב- 1699 כאשר לבה כיסתה לגמרי את העיר קטניה וזרמה כמה מאות מטרים לתוך הים. התפרצויות רציניות אחרות קרו בשנים 1811, 1843, 1866 ו- 1892 אשר שינו את צורת ההר ויצרו לועות חדשים. המאה ה- 20 הייתה עדה לפעילות רצינית בשנים 1910, 1928, 1950 (נמשכה במשך 372 ימים), 1952, 1971, 1979, 1983 ו- 1992. המאה ה- 21 הביאה תקופה פעילה אחרת עם התפרצויות גדולות בשנים 2001 ו- 2002. ההתפרצויות השמידו גם את אזורי הסקי וגם את המעליות ומאז לא גולשים בסקי על ההר.

נכון להיום אין סיורים בהר וגם הרכבל לא פועל. אפשר להגיע אל בסיס ההר במכונית ומשם לטפס מעט ברגל בשביל (הגובה אליו תוכלו להגיע משתנה מיום ליום, תלוי בפעילות ההר). תנסו להחזיק בידיכם את האבנים בצד הדרך ולהרגיש את חומן. זו הדרך היחידה לטעום מעט מפעילותו של הר זה, להר אפשר להגיע מדרום דרך הכפר Nicolosi או מצפון-מזרח מטאורמינה דרך Linguaglossa. הלבה שזרמה בהתפרצות האחרונה חסמה אם הכביש הנ"ל בבסיס ההר, כך שאלה המגיעים מכיוון אחד לא יכולים להמשיך בכיוון שני, אך עדיין אפשר לעבור ברכב פרטי אם כי הדרך ממש לא טובה.

קצת דרומית מטאורמינה זורם הנחל אלקנטרה (Alcantara) בתוך קניון שהמים חרתו בסלעיו ויצרו צורות וגבישי סלע הדומים למשושים. מפלי מים שוצפים בתוך הקניון ואפשר ללכת לאורכו, בתוך הנהר, בעוזבכם את טאורמינה סעו באוטוסטרדה A18 דרומה לכיוון קטניה. אם אתם חובבי היסטוריה יוונית, עשו עיקוף של 128 ק"מ כדי לראות את סירקוזה, אחת הערים העשירות והחזקות של האימפריה היוונית (שנייה רק לאתונה בחשיבותה). כשתגיעו לקטניה, אל תפנו מערבה לפלרמו אלא המשיכו דרומה בעקבות השלטים לסירקוזה, שנוסדה ב- 734 לפנה"ס ע"י הקורינתים.

סירקוזה, סיציליה, העיר סירקוזה (Syracuse) הייתה אחת מהערים בעלות העוצמה והמורכבות ביותר בעולם העתיק היווני, וסירקוזה המודרנית היא אולי העיר הכי אלגנטית והכי מתורבתת בסיציליה של ימינו. מוקדי העניין שבה הם העיר העתיקה (חצי האי אורטיג'ה) מימי הביניים, והפארק הארכיאולוגי (Zona Archeologica) שבו שרידי העיר היוונית העתיקה עם התיאטרון היווני, האמפיתאטרון הרומי וגם מוזיאון ארכיאולוגי נפלא עם ממצאים נדירים, שגם מי שסולדים מביקור במוזיאונים, כדאי להם לבקר בו. אגב, למה קוראים לזה תיאטרון ולשני אמפיתיאטרון? בתיאטרון הועלו הצגות ואילו באמפיתאטרון הוצגו מופעי בידור כמו מלחמות גלדיאטורים, בעיר העתיקה נחמד לשוטט ברחובות הקטנים. כאן נמצאת הקתדרלה הבארוקית שהיא רק מעטפת מקושטת של המקדש (הכמעט שלם) של האלה אתנה. אפשר לראות את העמודים הדוריים הענקיים של המקדש גם בקירות הפנימיים וגם בחיצוניים של הקתדרלה. מבפנים ברור שהעמודים תומכים בתקרה, בגג ובמבנה של הכנסייה. אם הקירות והחזית של הקתדרלה היו נופלים, היה נחשף אחד מהמקדשים הדוריים השמורים ביותר מהמאה ה- 5 לפנה"ס. הבתולה מריה, שלה הקתדרלה מוקדשת, עומדת מעל המזבח ממש באותו מקום שבו לפני 2,500 שנה עמד פסל גדול של אתנה, במורד הרחוב הראשי המתפתל מהקתדרלה נמצאת המזרקה Fountain of Arethusa, שמימיה באים ממעיין שעדיין ממשיך לנבוע וקיים עוד מימיה של סירקוזה העתיקה, אז היה מקור המים העיקרי של העיר. היוונים מאמינים שכאן הנימפה ארתוסה (Arethusa) נהפכה למזרקה ע"י ארתמיס – אל הציד – ע"מ להצילה מאונס ע"י אל הנהר. כאן, אגב, נולד המתמטיקאי המפורסם ארכימדס, וכאן נהרג בעת כיבושה של העיר ע"י הרומאים.

התיאטרון היווני הגדול שבפארק הארכיאולוגי נראה למרחוק. בחודשים מאי ויוני מתקיים בו פסטיבל יוקרתי, במהלכו מועלות כאן טרגדיות וקומדיות יווניות שבוצעו ביוון העתיקה. התיאטרון נחשב כאחד המרכזים החשובים יותר לתיאטרון ושירה יוונית. הטרגדיות האחרונות של אייסכילוס, כולל "הפרסים", הוצגו כאן לראשונה בנוכחותו. אבל בשעה שאתונה נחשבה כמרכז התיאטרון הטראגי, סירקוזה נודעה כמקום היוולדה של הקומדיה, ממש ליד התיאטרון נמצאת הכניסה למחצבה העתיקה (Latomie del Paradiso) המסתורית: כאן נחצבו האבנים לתיאטרון ולחלק גדול מהעיר העתיקה. מחצבות אלה, שהיו מלאות בקטקומבות ועכשיו מוקפות בצמחיה ענפה, שימשו כבית סוהר ליותר מ- 7,000 אסירי מלחמה אתונאים.


נוטו (Noto) היא עיירה מדרום לסירקוזה שהוקמה במאה ה- 18 והחליפה את זו העתיקה שנהרסה ברעש אדמה במאה ה- 17. העיירה עוצבה בסגנון הבארוק ונבנתה באבן גיר לבנה המשווה לה מראה וצבע מיוחד בשעת שקיעה. יש כאן הרגשה מרוממת ועוצרת נשימה ממראה הבניינים עם הכיפות, עם העמודים, ואלו שמכוסים חריטות עד כדי ראוותנות, כולם ערוכים בצורה כל כך עשירה, שמזכירה עוגות בחלון ראווה של קונדיטוריה, אבל האטרקציה הגדולה של העיר היא הגלידה – פה המקום הטוב ביותר באי לאכול גלידה. למקום קוראים Corrado Costanza והוא נמצא בכתובת Via Silvio Spaventa 7/9, טל': 931-835-243 (פתוח חמישי עד שלישי, 7:00-14:00 ו- 16:00-23:30. הגלידה באה בטעמים שונים ובד"כ עשויה עם פירות טריים, מנוטו חיזרו חזרה לקטניה וסעו על A19 מערבה. כאשר האוטוסטרדה מתפצלת קצת אחרי שעוברים את העיר Enna, במקום להמשיך לפלרמו סעו לכיוון דרום-מערב אל Caltanisseta ו- Agrigento. אחרי Caltanisseta מסתיים הכביש המהיר והדרך הופכת לדו-מסלולית עד אגריג'נטו, אופציה נוספת מאוד נחמדה היא לעשות עיקוף אל הוילה הרומית. מומלץ לחובבי היסטוריה רומית.


הוילה הרומית אם אתם מעדיפים היסטוריה רומית, עשו עיקוף של 74 ק"מ ובקרו בווילה קאזאלה (Villa of Casale). בדרך מקטניה לאגריגנטו, על ה- A19, פנו דרומה לפני אנה (Enna) לכיוון פיאצה ארמרינה (Piazza Armerina). המשיכו לכיוון דרום-מערב עוד 5 ק"מ עד לוילה, המתחרה ביופייה עם הבית שבנה טיבריוס באי קאפרי, יסודות הוילה נחבאו מתחת לבוץ במשך 700 שנה והתגלו ע"י ארכיאולוגים רק ב- 1950. עובדה מעניינת היא שהוילה הראוותנית נבנתה דווקא כשהאימפריה הרומית הייתה על סף חורבן כלכלי. אי אפשר שלא לתהות אם ההוצאה הגדולה על הבנייה היא אינדיקציה לסגנון הבזבוז שהוביל להתמוטטות האימפריה. הוילה נבנתה במאה ה- 3 לספירה והשתייכה כנראה לאדם בעל חשיבות רבה, אולי הקיסר מקסימיליאן, הוילה משופעת בשרידי חומות מרשימים, בעמודי שיש, בחדרי מרחץ ובבתי שימוש ציבוריים, באולמות הלבשה שהשתמשו בהם לפני הרחצה ובבריכת שחייה יפהפייה בחצר הפנימית של הווילה. אך בעיקר היא נודעה בזכות 3,500 מ"ר של תמונות פסיפס נפלאות באיכות יוצאת דופן המקשטות את רצפתה, אשר נשמרות תחת כיסוי מגן ונחשבות ליפות ביותר בעולם. מהרצפות ניתן ללמוד על חיי היום-יום באותם זמנים. תוכלו לראות כאן סצנות של דיג וציד, מרוצי מרכבות, נגינה, תחרויות ספורט ועוד. אריח הפסיפס המפורסם והפופולרי ביותר במקום הוא של נערות מתעמלות או משחקות על שפת הים כשהן מרימות משקולות, משחקות בכדור והודפות דיסקוס, ו....לבושות בלבוש מינימלי, ביקיני מודרני ממש, שכמותו אפשר לראות כיום בחופיה של סיציליה.

מרחק של 84 ק"מ בלבד דרומית-מזרחית לפיאצה ארמרינה (29 ק"מ) נמצאת העיירה קאלטג'ירונה (Caltagirone) בת 40 אלף התושבים, שרובם ככולם עוסקים בדבר אחד: קרמיקה. העיירה מלאה בתי מלאכה, מפעלים בגדלים שונים וחנויות עם מגוון עצום של עבודות קרמיקה: כלי בית, כדים, אגרטלים, אריחים. המוצרים כאן לא זולים מחנויות אחרות באי, אבל המבחר גדול ומגוון.


עמק המקדשים, מכאן אפשר לרדת עד לחוף (S417) ומשם לאורך החוף לכיוון אגריג'נטו, אגריג'נטו (Agrigento) שוכנת על גבעה הצופה אל הים. היא נוסדה בשנת 580 לפני הספירה, והייתה עיר יוונית חשובה. פינדאר, המשורר היווני הגדול תיאר אותה כ'העיר הכי יפה של בני אנוש'. במאה ה- 5 לפנה"ס היא הייתה אחת מהערים הגדולות ובעלות עוצמה בכל העולם היווני וידועה לשמצה בסגנון החיים המושחת ורדוף המותרות של תושביה, האטרקציה כאן היא "עמק המקדשים", שבו שרידים של 10 מקדשים עתיקים, שמקצתם נהרסו ברעידות אדמה ומקצתם בידי הנוצרים. המראה של המקדשים היושבים על רכס סלעי גבוה, מוקפים עצי זית כשברקע הים, הוא מרהיב. העמק המהולל הזה, היושב מתחת לעיר המודרנית והמוזנחת אגריג'נטו, הוא אחד מפלאי עולם ואפילו במצבו הנוכחי המקדשים שלו עדיין מהממים. המקדש הכי שמור הוא מקדש הקונקורד שהפך לכנסיה במאה ה- 6 אחרי הספירה ובכך האריך את חייו. גתה התפעל מן המקדש הזה בספרו על מסעותיו בסיציליה ויש ממה להתפעל: הוא בנוי על גבעה נישאה, כשכל 38 עמודיו נותרו בשלמותם. כך גם כל קירות האולם המרכזי שבמקדש וחלק מהגג בעל צורת המשולש. הזמן הכי טוב לראות את המקדשים הוא בזריחה, בשקיעה או בלילה שאז הם מוארים בצורה מאוד יפה. לסיום לכו אל ה- Archaeological Museum (באותה דרך של המקדשים אך בכיוון השני). במוזיאון יש חיקוי מקדש יופיטר והרבה כדים וחפצים מהאתר, מאגריג'נטו המשיכו על S115 לכיוון Castelvetrano. בערך 10 ק"מ לפני שאתם מגיעים ל- Castelvetrano פנו שמאלה על 115dir לכיוון החוף, לפי השלטים של Selinunte.


אם יש לכם זמן ואתם באמת אוהבים עתיקות שווה לעצור בחצי הדרך ולבקר בהריסות של Eraclea Minoa שהייתה פעם קולוניה יוונית חשובה. היא בנויה על צוק מעל אחד החופים הכי ארוכים והכי יפים של הים התיכון. רוב העיר, שבעצם הייתה נטושה מאז סוף המאה ה- 1 לפנה"ס, התמוטטה לים. יש פריטי קדרות בכל מקום – ידיות של אגרטלים, בסיסים של כלי חרס, חתיכות אמפורות – חוויה מדהימה לארכיאולוג חובב. אתם ממש יכולים לאסוף ולגעת באובייקטים עתיקים שבכל מקום אחר בעולם היו מאחורי זכוכית במוזיאון שמור היטב, המשיכו לכיוון Selinunte ובהגיעכם לשם חפשו מגרש חניה לימין הדרך (אם עברתם את פסי הרכבת הרי שעברתם גם את מגרש החניה). החנו את הרכב, קנו כרטיס ולכו דרך מנהרה לשדה הענקי שבו מפוזרים שרידי המקדשים בין פרחי הבר.


החורבות של סלינונטה (Selinunte) הן מהמרשימות ביותר בעולם היווני העתיק. העיר הענקית הזאת, בחוף הדרומי-מערבי של סיציליה, נוסדה בשנת 628 לפנה"ס. היא נבנתה על הרים, ממש מעל הים התיכון, ובמשך כמה מאות שנים הייתה אחת מהערים העשירות ורבות העוצמה בעולם. ההריסות מרהיבות העין של המקדשים הרבים הן הוכחה לכוחה והשפעתה. כל המקדשים נפגעו כנראה ברעידות האדמה שפקדו תדירות את החלק הזה של האי. החורבות שנשארו ממש מרשימות: עמודים דוריים שהוטלו לכל עבר וערמה כבירה של שיש מפוסל ששוכב במקום שפעם עמדו המקדשים המסיביים. הגילופים והפסלים מהמקדשים מוצגים במוזיאון הארכיאולוגי שבפלרמו. האיכות שלהם שווה לאלה של הפרתנון שבאתונה, והם מדגימים את הרמה האמנותית והתרבותית שאליהם הגיעו רבות מן הקולוניות היווניות בסיציליה. אף ביקור בסלינונטה אינו מושלם בלי סיור רגלי לאורך החוף, מתחת לעיר, ממנו יש פנורמה נפלאה של המקדשים, חזרו ל- 115 וקחו את דרך החוף לאריס. בדרך עצרו ב- Mazara del Vallo, עיר עתיקה שהייתה בזמנה קולוניה של סלינונטה. טיילו במרכז ההיסטורי וראו את Piazza della Republica היפה ואת הקתדרלה.

העיר הגדולה הבאה היא מרסלה (Marsala) הידועה בעולם בשל היין המיוצר בה. באופן אירוני היה זה אנגלי ולא איטלקי שניסה לשלב את היין האיטלקי המקומי עם קצת אלכוהול. בדרך לעיר תראו מספר יקבים הפתוחים לציבור, כשאחד הפופולריים הוא Florio Winery, אחת משלוש החברות המקוריות שיצרו מרסלה, ממרסלה הדרך פונה צפונה לכיוון Trapani, מרכז המאפיה הסיציליאנית. עברו אותה לכיוון צפון-מזרח ל- Erice.


אריצ'ה (Erice) היא עיירה ציורית מימי הביניים הבנויה על מצוק בגובה 750 מ' מעל פני הים, מול נופי ים, עמקים וההרים שמסביב. הקסם שלה אינו נופל מזה של טאורמינה. מומלץ לטייל בנחת, להתבונן בכבישים העתיקים המרוצפים אבנים ישנות, לתעות בסמטאות, להיכנס לכוכים למכירת כלי קרמיקה או לגלריה מודרנית לאמנות וארכיטקטורה, או להתפרץ לחצרות פנימיות של בתים כדי להתבונן באריחי הקרמיקה המצוירים, המעטרים את קירות הבתים והמדרגות. לכו אל ה- Castello Normanno הבנוי על חורבות מקדש ונוס. מהמגדל תוכלו לראות נוף מרהיב של העיר עד טרפני והים הפתוח, אם תרצו לסטות ממסלול התיירים הרגיל, סעו לטרפני וקחו רחפת אל Egadi Isles הקרובים לחוף. Favignana, הגדול מבין שלושת האיים היה בעבר מרכז טונה גדול. בית החרושת הגדול לשימורים היה שייך ל- Ignazio Florio, שייסד גם את יקב Florio. האי הקטן ביותר - Levanzo, הוא בעל אוכלוסייה קטנה בגלל חוסר במים טריים. האי המרוחק ביותר - Marettimo, הוא בעיקרו אי דייגים, מאריצ'ה תוכלו גם לצאת בנוחות לטיול אל סגסטה (Segesta). סעו למטה בגבעה מאריצ'ה ופנו שמאלה ב- A29, מזרחה לכיוון פלרמו. 30 ק"מ אחרי שעליתם על הכביש המהיר צאו ביציאה של סגסטה ועקבו אחרי השלטים אל האתר הארכיאולוגי הקרוב לכביש. למרות שכבר ראיתם הרבה חורבות, את אלה לא כדאי להחמיץ, הן מיוחדות.


המקדש הדורי של סג'סטה הוא אחד מהאתרים העתיקים הכי קסומים בעולם. מקדש עצום זה, מהמאה ה- 5 לפנה"ס, יושב בקצה קניון עמוק, במרכז אזור הררי עזוב ופראי. כשמזג האוויר סוער פועלים 36 עמודיו הענקיים כמו אורגן ומיצרים צלילים יפהפיים ומסתוריים. תושביה הקדומים של סג'סטה היו עסוקים באופן כפייתי בתרבות ובסגנון יווני, כפי שמעיד התיאטרון המסיבי על הגבעה מעל המקדש, המשקיף לנוף נהדר לכיוון הים התיכון. איך הוא שרד 2,500 שנים של כיבושים ורעידות אדמה, כשהוא ממוקם באזורים הכי רגישים לרעידות אדמה בכל באירופה, נשאר מסתורין, אך אריכות חייו רק מוסיפה לקסם שלו. בזכות האקוסטיקה הטובה מתקיימים בו מופעים גם בימינו. קחו את הזמן וטיילו בתוך ומסביב למקדש. הנוף היפה ביותר משתקף מהגבעה, בצד הנגדי של הקניון, למרות שזה דורש הליכה רצינית של חצי שעה במעלה הגבעה, מפה ועד פלרמו המרחק הוא כשעה נסיעה. אם רצונכם להמשיך ישירות מאגריג'נטו לפלרמו ותרצו להתענג על הנוף הכפרי הסיציליאני ולהרגיש טוב יותר את האווירה המקומית, קחו מפה טובה (מומלצת מפת מישלין מס' 432) וסעו בדרכים הקטנות, דרך הכפרים הקטנים בהם מרפסות מעוטרות בבגדים התלויים לייבוש ועם שמות המזכירים סרטי מאפיה מוכרים: הכפר קורליאונה ( Corleone) ממנו באו הדונים הגדולים, הכפר פריצי (Prrizzi) (זוכרים את "הכבוד של פריצי"?) - שניהם יושבים על כביש S118. זכרו שלאכול תוכלו עד השעה שתיים, ואחרי זה תצטרכו לכבוש רעבונכם, כי גם מכולות נסגרות עד 4 (במקרה הטוב).

מקור המאמר : www.megalin.co.il